וּשְׁלֹמֹ֕ה יָשַׁ֕ב עַל־כִּסֵּ֖א דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַתִּכֹּ֥ן מַלְכֻת֖וֹ מְאֹֽד׃ {ס}

וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד. אַף עַל הָעֶלְיוֹנִים.

וּשְׁלֹמֹה יָתֵיב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתָא דְדָוִד אֲבוּהִי וְאִתְקִינַת מַלְכוּתֵיהּ לַחֲדָא:

ותכון מלכותו. לא כאביו, שהיה לפעמים נרדף בעת מלכותו, מאבשלום ושבע בן בכרי, כי מלכותו היה נכון מאד:

ושלמה ישב על כסא דוד אביו. מגיד שאחז מעשה אבותיו: