וַתָּבֹ֤א בַת־שֶׁ֙בַע֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה לְדַבֶּר־ל֖וֹ עַל־אֲדֹנִיָּ֑הוּ וַיָּ֩קׇם֩ הַמֶּ֨לֶךְ לִקְרָאתָ֜הּ וַיִּשְׁתַּ֣חוּ לָ֗הּ וַיֵּ֙שֶׁב֙ עַל־כִּסְא֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם כִּסֵּא֙ לְאֵ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּ֖שֶׁב לִימִינֽוֹ׃

לְדַבֶּר לוֹ. לְדַבֵּר בִּשְׁבִילוֹ, בִּשְׁבִיל אֲדוֹנִיָּהוּ.

לְאֵם הַמֶּלֶךְ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בבא בתרא צא ב): לְאִמָּהּ שֶׁל מַלְכוּת, הִיא רוּת.

וַאֲתַת בַּת שֶׁבַע לָקֳדָם מַלְכָּא שְׁלֹמֹה לְמַלָלָא עִמֵיהּ עַל אֲדֹנִיָהוּ וְקָם מַלְכָּא לָקֳדָמוּתָהּ וּסְגִיד לָהּ וִיתֵיב עַל כּוּרְסֵיהּ וְשַׁוִי כּוּרְסָא לְאִמָא דְמַלְכָּא וִיתֵיבַת לְיַמִינֵיהּ:

על אדניהו. בעבור שאלת אדניה:

לקראתה. ללכת לקראתה:

לדבר לו על אדוניהו כל דבור שאחריו מלת לו פי' בשבילו, בת שבע חשבה כי זה יהיה לטובת שלמה גם כן, כי בזה ישוב אליו לאהבה בשימלא חשק לבו, וזה שכתוב לדבר לו בשביל טובת שלמה: