וַיַּ֗עַל בְּנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע וַיִּפְגַּע־בּ֖וֹ וַיְמִתֵ֑הוּ וַיִּקָּבֵ֥ר בְּבֵית֖וֹ בַּמִּדְבָּֽר׃

בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר. שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ הֶפְקֵר כַּמִּדְבָּר, לַעֲנִיִּים.

וּסְלִיק בְּנָיָהוּ בַר יְהוֹיָדָע וְשַׁלִיט בֵּיהּ וְקַטְלֵיהּ וְאִתְקְבַר בְּבֵיתֵיהּ בְּמַדְבְּרָא:

בביתו במדבר. בהבית שהיה לו במדבר, במקום שהיו רועים מקנהו ורבותינו ז״ל אמרו (סנהדרין מט א): שהיה ביתו הפקר לעניים, כמדבר שהוא הפקר לכל:

ויקבר בביתו במדבר, פי' מהרי"א שהיה לו בית במדבר לזון שם אורחים עוברים ושבים והיה בית צדקה וחסד ושם נקבר לזכר מע"ט שלו:

ויקבר בביתו במדבר. ר"ל שכבר נקבר אצל ביתו במדבר שהיה שם או ירצה בזה שהוא נקבר במדבר והוא היה ביתו הראוי לו כי לא יאות לאיש כמוהו להיות מדיני מפני הרגו האנשים בתחבולה ובמרמה: