וַיֵּ֙לֶךְ֙ הַנָּבִ֔יא וַיַּעֲמֹ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ עַל־הַדָּ֑רֶךְ וַיִּתְחַפֵּ֥שׂ בָּאֲפֵ֖ר עַל־עֵינָֽיו׃

וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר. שִׁנָּה אֶת מַעְפָּרְתּוֹ שֶׁלֹּא יַכִּירוּהוּ, כָּל שִׁנּוּי בְּגָדִים הוּא לְשׁוֹן חִפּוּשׂ.

בָּאֲפֵר. תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: בְּמַעֲפָרָא, הוּא סוּדָר.

וַאֲזַל נְבִיָא וְקָם לְמַלְכָּא עַל אוֹרְחָא וּכְרִיךְ בְּמַעֲפָרָא עֵינוֹהִי:

ויעמוד למלך. עמד על הדרך, להמתין עד יעבור המלך:

ויתחפש באפר. שינה עצמו בלבוש אפר אחר, לשומו ממעל לעיניו, וזהו בכדי שלא יכירו המלך, על ידי לבוש האפר אשר לו:

ויתחפש. ענין השתנות המלבוש, וכן (לקמן כב ל) התחפש ובוא:

באפר. בצעיף, והוא הפך מן פארי המגבעות (שמות לט כח), שהוא מענין היופי והשבח שיש להאדם כשהצעיף בראשו:

ויתחפש באפר על עיניו. הנה אפר הוא צעיף והשתנה בו בששמהו על עיניו כדי שלא יכירהו מלך ישראל: