וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ אִיזֶ֔בֶל כִּי־סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹ֑ת וַתֹּ֨אמֶר אִיזֶ֜בֶל אֶל־אַחְאָ֗ב ק֣וּם רֵ֞שׁ אֶת־כֶּ֣רֶם ׀ נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֗י אֲשֶׁ֤ר מֵאֵן֙ לָתֶת־לְךָ֣ בְכֶ֔סֶף כִּ֣י אֵ֥ין נָב֛וֹת חַ֖י כִּי־מֵֽת׃

קוּם רֵשׁ. יֵשׁ מֵחֲכָמִים אוֹמְרִים: הֲרוּגֵי מַלְכוּת נִכְסֵיהֶם לַמֶּלֶךְ, וְיֵשׁ מֵהֶן אוֹמְרִים: בֶּן אֲחִי אָבִיו הָיָה, וְאוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו הָרַג, וְרָאוּי לְיָרְשׁוֹ.

וַהֲוָה כַּד שְׁמַעַת אִיזֶבֶל אֲרֵי אִתְרְגִים נְבוֹת וּמִית וַאֲמַרַת אִיזֶבֶל לְאַחְאָב קוּם אַחְסִין יַת כַּרְמָא דְנָבוֹת יִזְרְעֶאלָה דְלָא אֲבָא לְמִתַּן לָךְ בְּכַסְפָּא אֲרֵי לֵית נָבוֹת קַיָם אֱלָהֵין מִית:

קום רש. כי הרוגי מלכות, נכסיהן למלך (סנהדרין מח ב):

רש. מלשון ירושה:

מאן. לא רצה:

קום רש, אחר שהעידוהו שברך אלהים ומלך, מצד שברך ע"ז נתחייב מדין ב"ד סקילה ולכן נסקל, ומצד שברך המלך נדון ע"פ החורים ונתחייב כדין מורד והרוגי מלך נכסיהם למלך, וז"ש קום רש, כי נהרג מטעם אשר מאן לתת לך בכסף, שמצד זה הוא מהרוגי מלך, והגם שמצד חטאו השני שאמר לא אתן נחלת אבותי שבזה הע"ז הוא מן הרוגי ב"ד, כי אין נבות חי כי מת, כי מצד המלך מיתתו בסייף ומצד קללת אלהים מיתתו בסקילה, אמרה עכ"פ הגם שנסקל אינו חי ונכלל בזה ענשו על המלך רק שנידון בסקילה שהיא חמורה ובה נכלל גם על המרידה שעכ"פ אינו חי:

קום רש את כרם נבות היזרעאלי. למדנו מזה שהרוגי מלכות נכסיה' למלכות: