וַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶל־נָב֣וֹת ׀ לֵאמֹר֩ ׀ תְּנָה־לִּ֨י אֶֽת־כַּרְמְךָ֜ וִיהִי־לִ֣י לְגַן־יָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָֽה־לְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה׃

מְחִיר זֶה. הַכֶּרֶם הַזֶּה.

וּמַלֵל אַחְאָב עִם נָבוֹת לְמֵימַר הַב לִי יַת כַּרְמָךְ וִיהִי לִי לְגִנַת יַרְקָא אֲרֵי הוּא קָרִיב לְבֵיתִי וְאֶתֵּן לָךְ חִלוּפֵיהּ כַרְמָא דְטַב מִינֵיהּ אִם תַּקִין בְּעֵינָךְ אֶתֵּן לָךְ כַּסְפָּא דָמוֹהִי מַה דְשָׁוֵי:

לגן ירק. לגדל בו הירק:

אם טוב בעיניך. אם חפץ אתה יותר בממון:

מחיר זה. מחיר כרם זה:

מחיר. דמיו, ערך שויו:

וידבר וגם לא רצה את כרמו לצורך איזה דבר כללי רק רצה לעשות ממנו גן ירק, באופן שרצה להשחית עצי הכרם (שהוא איסור) לזרוע בו ירק, ולא נתן בו שום טעם של תועלת רק מצד שקרוב אל ביתו והנה אחאב שהיה עוע"א היה דרכו להעמיד הבעל על הגן שלו, כמ"ש ותחפרו מהגנות אשר בחרתם, המתקדשים והמטהרים אל הגנות, (וכ"כ התוס' בסנהדרין (דף כ' ע"ב) שלכן לא רצה לתתו לו מפני שרצה לעשות בו ע"ז, וגם כתבו שאף למ"ד כל האמור בפ' מלך היה מותר בו, זה רק אם לוקח הכרם לצורך עבדיו לא לעצמו, ועוד כתבו שזה אם הכרם אינו נחלת אבות), וא"ל אם לא תרצה לתתו בעבור שצריך לך לכרם, אתנה לך כרם טוב ממנו, ואם טוב בעיניך למכרו אתנה לך כסף:

ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו. ר"ל אם לא תחפוץ למכור נחלותיך אתן לך כרם אחר טוב ממנו ואם תתרצה למכרו אתן לך כסף מחירו: