וַיִּגַּשׁ֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בֶֽן־כְּנַעֲנָ֔ה וַיַּכֶּ֥ה אֶת־מִיכָ֖יְהוּ עַל־הַלֶּ֑חִי וַיֹּ֕אמֶר אֵי־זֶ֨ה עָבַ֧ר רֽוּחַ־יְהֹוָ֛ה מֵאִתִּ֖י לְדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ׃

אֵי זֶה עָבַר רוּחַ ה'. אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ עָבַר, וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר, בְּדִבְרֵי הַיָּמִים כְּתִיב: אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ עָבַר וְגוֹ'.

וּקְרֵיב צִדְקִיָהוּ בַּר כְּנַעֲנָה וּמְחָא יָת מִיכָיְהוּ עַל לְסָתֵיהּ וַאֲמַר אֵי דָא שָׁעָה אִסְתַּלֵק רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ מִינִי לְמַלְלָא עִמָךְ:

אי זה עבר. רצה לומר: אי זה הדרך עבר וגו׳:

הלחי. הוא המקום שאצל העין:

ויגש כי צדקיהו היה הראש שבהם (כנ"ל י"א) והוא פתח הצינור לכולם ואיך ידע את אשר לא נדע: