וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם. בִּימֵי דָוִד, הַנָּצִיב הוּא הַמֶּלֶךְ, וְכָאן נִכְתַּב, לְפִי שֶׁבִּימֵי יְהוֹרָם בְּנוֹ שֶׁקִּלְקֵל, בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם וַיַּמְלִיכוּ לָהֶם מֶלֶךְ, אֲבָל בִּימֵי יְהוֹשָׁפָט עֲדַיִן הָיוּ כְּפוּפִין לוֹ.
וּמַלְכָּא לֵית בֶּאֱדוֹם מְמַנָא אֱלָהֵין אִסְטַרְטִיגֵי מַלְכָּא:
נצב מלך. כי מעת שכבש דוד את אדום, הסיר מהם המלכים, ושם עליהם נציבים, רוצה לומר: ממונים מתחת ידו, למלוך עליהם ולמשול בם, והתמיד הדבר עד ימי יהושפט, כי גם בימיו היה שם נצב במקום מלך:
(מח-מט) ומלך אין באדום זה היה אחר שנפלו אדום ומואב ועמון לפני יהושפט (דבה"ב כ') ועי"כ עשה יהושפט אניות בעציון גבר אשר את אילות על שפת ים סוף בארץ אדום (למעלה ט' כ"ו) כי אדום היה כפוף תחתיו, ולא הלך לא התחיל ללכת כי תיכף נשברו בהחוף בעציון גבר ששם נעשו, ומבואר (בד"ה ב' כ') שאניות אלה היו בשותפות עם אחזיה, והנביא נתנבא כי בהתחברו לרשע יפרץ אלהים מעשיו ונשברו אניות:
ומלך אין באדום נצב מלך. ר"ל שלא היה עד הנה מלך באדום אבל הנצב שהיו משימים על אדום מלכי בית דוד היה המלך עליהם ומימי דוד היה זה כן כי הוא שם באדום נציבים כמו שקדם ולפי שבימי יהורם בן יהושפט מרדו האדומים זכר זה בזה המקום כאילו יאמר שעד סוף ימי מלכות יהושפט התמיד זה הענין להיות כן לא אחר זה:
