הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה. הוּא מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת שֶׁעָשָׂה משֶׁה בַּמִּדְבָּר, וְהֻקְבְּעָה בְּשִׁילֹה, חָרְבָה שִׁילֹה בִּימֵי עֵלִי וּבָא לְנוֹב, חָרְבָה נוֹב בִּימֵי שָׁאוּל, וּבָאוּ לְגִבְעוֹן.
יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה. כְּמוֹ מַעֲלֶה שְׁלֹמֹה.
עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא. בְּיוֹם אֶחָד.
וַאֲזַל מַלְכָּא לְגִבְעוֹן לְדַבָּחָא תַמָן אֲרֵי הִיא בָּמָתָא רַבְּתָא אֶלֶף עַלְוָן יַסִיק שְׁלֹמֹה עַל מַדְבְּחָא הַהוּא:
הגדולה. רוצה לומר: גדולה בקדושתה, כי היא מזבח הנחושת שעשה משה:
אלף עולות. ביום אחד, לא בפעם אחת, כי קטן הוא מהכיל:
יעלה. כמו עלה, עתיד במקום עבר, וכמוהו רבים במקרא:
וילך המלך גבעונה לזבח שם ובדה"א א' מבואר ויאמר שלמה לכל ישראל וכו' וילכו שלמה וכל הקהל עמו לבמה אשר בגבעון פי' שאמר לכל ישראל שאין ראוי להקטיר בבמות ולכן הלכו כולם לגבעון לזבוח שם כי שם היה אהל מועד ומזבח הנחושת ואש מן השמים, וכמש"ש וידרשהו שלמה והקהל, ושם מסיים (פ' י"ג) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים מלפני אוהל מועד שנראה פירושו שאז לקח עמו מזבח הנחושת וא"מ לירושלים להיות מוכן עד עת יגמר המקדש שגנזו את אהל מועד, ומאז הקריבו בירושלים, ועז"א ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים, שמאז היה בירושלים בא אל הבמה אשר בגבעון, וביום ההוא העלה אלף עולות:
