וְנָתַתָּ֨ לְעַבְדְּךָ֜ לֵ֤ב שֹׁמֵ֙עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת־עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין־ט֣וֹב לְרָ֑ע כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַכָּבֵ֖ד הַזֶּֽה׃

אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד. מִתּוֹךְ שֶׁהֵם רַבִּים, יֵשׁ לָהֶם עֲסָקִים רַבִּים, וּבָאִים לְדִין, וְאֵין לִי מָתוּן לְעַיֵּן בְּדִינָם. דָּבָר אַחֵר: כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה, מִשְׁפָּטָם כָּבֵד מְאֹד, אִם יָבֹא דִין שְׁנֵי גוֹיִם לְפָנַי, וְאֶטֹּל מִזֶּה וְאֶתֵּן לָזֶה שֶׁלֹּא כַדִּין, אֵינִי נֶעֱנַשׁ, אֲבָל יִשְׂרָאֵל הֲרֵינִי נֶעֱנַשׁ עָלָיו עֹנֶשׁ נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ.

וְתִתֵּן לְעַבְדָךְ לֵב סַבַּר לְמֵידַן יַת עַמָךְ לְמִסְבַּר בֵּין טַב לְבִישׁ אֲרֵי מַן יִכּוֹל לְמֵידַן יַת עַמָךְ סַגִיאָה הָדֵין:

ונתת. לזאת אשאל לתת לי לב מבין לשפוט וגו׳:

כי מי יוכל. אי אפשר לשפוט עם כאלה מחכמת לבבי, מבלי עזר מן השמים:

שומע. רצה לומר: מבין:

הכבד. הרבה, כמו (שמות יב לח) מקנה כבד מאוד: