וּשְׁלֹמֹ֗ה הָיָ֤ה מוֹשֵׁל֙ בְּכׇל־הַמַּמְלָכ֔וֹת מִן־הַנָּהָר֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם מַגִּשִׁ֥ים מִנְחָ֛ה וְעֹבְדִ֥ים אֶת־שְׁלֹמֹ֖ה כׇּל־יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃ {פ}

וּשְׁלֹמֹה הֲוָה שַׁלִיט בְּכָל מַלְכוּתָא מִן נְהַר פְּרָת עַד אֲרַע פְלִשְׁתָּאֵי וְעַד תְּחוּם מִצְרָיִם מְקַרְבִין קֻרְבָּנָא וּפַלְחִין יַת שְׁלֹמֹה כָּל יוֹמֵי חַיוֹהִי:

מן הנהר. היוצא מן העדן, שהוא תחילת המזרח, עד ארץ פלשתים:

מגשים. והמה היו מגישים מנחה, והיו עובדים את שלמה להעלות לו המס:

(א-ח) השאלות: לפי הסדר הי"ל לסדר תחלה ויהי לחם שלמה וכו', ואח"כ יאמר ושלמה היה מושל וכו', כי הוא רודה בכל עבר הנהר וכו', וכן מ"ש בפסוק ז' וכלכלו הנציבים וכו' הוא מיותר שכבר אמר זה, גם הסתירה שיש בענין מספר הארוות סוסים בין ספר זה לספר ד"ה: ג. ושלמה היה צריך להגדיל שולחנו מצד גודל מלכותו ויקר תפארת גדולתו, כי היה מושל בכל הממלכות, ושולחן המלך יגדל כפי גודל מלכותו, וגם בזה לא היה למשא אל העם כי כולם מגישים מנחה ועובדים את שלמה, ועי"ז ינקו ישראל חלב העמים והגיע להם שפע מן הארצות הנכנעים תחתם: