וְעׇבְי֣וֹ טֶ֔פַח וּשְׂפָת֛וֹ כְּמַעֲשֵׂ֥ה שְׂפַת־כּ֖וֹס פֶּ֣רַח שׁוֹשָׁ֑ן אַלְפַּ֥יִם בַּ֖ת יָכִֽיל׃ {פ}

וְעָבְיוֹ טֶפַח. שׁוּלָיו וּדְפָנוֹתָיו, אֶלָּא שֶׁאֵצֶל פִּיו הָיָה דַּק וּמְרֻקָּע וּמְרֻדָּד, כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ, וּמְצֻיָּר פֶּרַח וְשׁוֹשָׁן.

אַלְפַּיִם בַּת. שֵׁשֶׁת אֲלָפִים סְאִים, שֶׁהַבַּת שָׁלשׁ סְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: הָאֵיפָה וְהַבַּת תֹכֶן אֶחָד לָהֶם. נִמְצְאוּ חֲמִשִּׁים וּמֵאָה מִקְוֵה טָהֳרָה, הָאַרְבָּעִים מֵאוֹת, מֵאָה מִקְוָאוֹת, וְהָעֶשְׂרִים מֵאוֹת, חֲמִשִּׁים מִקְוָאוֹת. וְאַף כְּשֶׁתְּחַלֵּק הַכֹּל לְפִי מִדָּה שֶׁשִּׁעֲרוּ חֲכָמִים אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלשׁ אַמּוֹת לַמִּקְוֶה, תִּמְצֶאנָה כֵּן, שָׁלשׁ אַמּוֹת מְרֻבָּעוֹת, מֵאָה מִקְוָאוֹת, וּשְׁתַּיִם הָעֲגֻלּוֹת, חֲמִשִּׁים מִקְוָאוֹת, שֶׁהַמְּרֻבָּע יָתֵר עַל הָעִגּוּל רְבִיעִית. וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים כְּתִיב: בַּתִּים שְׁלשֶׁת אֲלָפִים יָכִיל, וּפִירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמִדַּת הַיָּבֵשׁ, שֶׁהַגֹּדֶשׁ הָיָה שְׁלִישׁ בְּבֵית הַקִּבּוּל.

וְסוּמְכֵיהּ פוּשְׁכָא וְסִפְתֵּיהּ כְּעוֹבַד שְׂפַת כָּס סְגַלְגַל לָקִיט בְּשׁוֹשַׁנְתָּא תְּרֵין אַלְפִין בֵּיתִין בִּרְטִיבָא מְחָסֵיל:

ועביו. שוליו ודפנותיו:

ושפתו. שפת הים ממעל, היה מעשה דק ומרודד, כמעשה שפת כוס המצוייר מפרח ושושן:

אלפים בת יכיל. הים היה מחזיק אלפים בת, והם מאה וחמשים מקוה טהרה, שבכל אחת מ׳ סאה, ובדברי הימים (ב ד ה) נאמר: בתים שלשת אלפים, ואמרו רבותינו (עירובין שם): ז״ל אלפים בלח, הם שלשת אלפים ביבש, עם הגודש שהוא בשעור מחצית בית הקבול:

בת. שם מדת הלח, ובה שלש סאין:

יכיל. יחזיק, כמו (לקמן ח סד) קטן מהכיל:

אלפים בת יכיל ובד"ה אמר בתים שלשת אלפים ופי' חז"ל אלפים בלח שהם שלשת אלפים ביבש, ובאמת הבת הוא מדת הלח, אך בימי עזרא כותב ס' ד"ה, נקטן מדת הבת שליש, כמו שנגדל מדת המשקל, ונעשה מן מחצית השקל שליש שקל כמ"ש (נחמיה י' ל"ג) והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה, כמ"ש (עמוס ה' ח') להקטין איפה ולהגדיל שקל, שלכן נבא יחזקאל שלעתיד תשוב מדת השקל והבת לכמו שהיתה בימי קדם כמש"ש (מ"ה י"א) האיפה והבת תוכן אחד יהיה וכו' והשקל עשרים גרה, ועשו מדת הלח במדה שהיתה אצל הקדמונים מדת היבש, שהיתה פחות שליש כי הגודש מחזיק שליש וכותב ס' עזרא עשה החשבון לפי מדת זמנו וש"ר קרוב לזה בשו"ת הרשב"ץ:

ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן. שמצוייר בו פרח, והנה אמר בזה המקום אלפים בת יכיל ובספר דברי הימים אמר מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל ואמרו רז"ל שאשר נזכר בזה המקום הוא בלח אך ביבש יחזיר יותר מפני הגודש ויהיה אם כן גודש הים מחזיק כמו חצי השיעו' שמחזיק הים וזה אפשר כשהיה הדבר הנגדש עולה על הים שיעור רב: