וַיַּנַּ֤ח שְׁלֹמֹה֙ אֶת־כׇּל־הַכֵּלִ֔ים מֵרֹ֖ב מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד לֹ֥א נֶחְקַ֖ר מִשְׁקַ֥ל הַנְּחֹֽשֶׁת׃

וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה. מִלִּשְׁקֹל אֶת מִשְׁקַל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה מֵרֹב מְאֹד וְחָדַל לִסְפֹּר מִשְׁקָלָם.

וְאַצְנַע שְׁלֹמֹה יַת כָּל מָנַיָא מִסְגֵי לַחְדָא לַחְדָא לֵית סוֹף לְמִתְקַל נְחָשָׁא:

וינח שלמה וגו׳. הניח מלשקול אותם, מחמת שהיו מרובים מאד מאד, ולא היה נחקר לדעת משקל הנחושת, וכפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור:

וינח, ובד"ה ויעש שלמה ר"ל שעשאם הרבה יותר מן הצריך רק להיות מונחים באוצר המקדש מוכנים לעת הצורך בזמן העתיד:

וינח שלמה את כל הכלים. ר"ל כי מרוב משקלם הניח שלמה מלחקור על משקלם כמה היה: