וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר בְּפִ֔יו אֵ֖ת דָּוִ֣ד אָבִ֑י וּבְיָד֥וֹ מִלֵּ֖א לֵאמֹֽר׃

אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו. שֶׁיִּתֵּן לוֹ בֵּן שֶׁיִּבְנֶה בַּיִת.

וּבְיָדוֹ מִלֵּא. קִיֵּם אֶת דְּבָרוֹ בְּיָדוֹ הַטּוֹבָה.

וַאֲמַר בְּרִיךְ יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל דִי גְזַר בְּמֵימְרֵיהּ עִם דָוִד אַבָּא וּבִרְעוּתֵיהּ קַיֵם לְמֵימָר:

ובידו מלא. בכח ידו השלים דברו אשר דיבר לאמר:

ובידו מלא, כי דבורו של הקב"ה פועל הדבר תיכף וכאילו נעשה הדבר כי הכל נעשה בדברו ובגזרתו, אולם זה רק בדברים הבלתי נתלים בבעלי הבחירה, לא כן דברים שתלוים באדם בעל בחירה, שהרשות נתונה בידו לעשות ושלא לעשות, אין הדבור פועל עד שממלא הדבר בידו ר"ל שמניע את האדם ומטה חפצו ובחירתו לעשות כדבר ה', כי היה ביד שלמה שלא לבנות הבית רק שה' מלא הדבר בידו והטה לב מלך אל שיקיים את דברי ה':

ובידו מלא. ר"ל שהש"י השלים בידו ובכחו מה שייע' בפיו: