בָּר֣וּךְ יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן מְנוּחָה֙ לְעַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר לֹֽא־נָפַ֞ל דָּבָ֣ר אֶחָ֗ד מִכֹּל֙ דְּבָר֣וֹ הַטּ֔וֹב אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדּֽוֹ׃

כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר. וְהֵיכָן דִּבֵּר: וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אוֹיְבֵיכֶם.

בְּרִיךְ יְיָ דִי יְהִיב נְיָחָא לְעַמֵיהּ יִשְׂרָאֵל כְּכָל דִי מַלֵיל לָא בְּטִיל פִּתְגָמָא חַד מִכָּל פִּתְגָמוֹהִי תַקְנַיָא דִי מַלֵיל בִּידָא דְמֹשֶׁה עַבְדֵיהּ:

ברוך ה׳. טרם ברך את העם, ראה כי טוב לברך את ה׳ בראשונה:

לא נפל. רצה לומר: לא נחסר:

ברוך ה' אשר נתן מנוחה, כבר בארתי (ש"ב ז') שבנין המקדש לא היה אפשרי כ"ז שלא היה לישראל מנוחה מן האויבים וכן הבטיח ועברתם את הירדן וכו' והניח ה' לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום אשר יבחר וכו', וז"ש אשר נתן מנוחה ככל אשר דבר, לא נפל דבר א' מכל דברו, כי כן נתקיים ג"כ הבטחתו שיבחר במקום מיוחד להשכין שכינתו שם בקביעות, וכמ"ש ונתתי משכני בתוככם וכו':

אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר. הנה זה הוא מה שאמר בפרשת ראה אנכי וישבתם בארץ אשר ה' אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח: