וַיִּשְׂמַ֥ח כׇּל־עַם־הָאָ֖רֶץ וְהָעִ֣יר שָׁקָ֑טָה וְאֶת־עֲתַלְיָ֛הוּ הֵמִ֥יתוּ בַחֶ֖רֶב בֵּ֥ית (מלך) [הַמֶּֽלֶךְ]׃ {ס}

וַחֲדִי כָל עַמָא דְאַרְעָא וְקַרְתָּא שְׁדוֹכַת וְיַת עֲתַלְיָה קְטַלוּ בְּחַרְבָּא בֵּית מַלְכָּא:

והעיר שקטה. לא נתעורר עוד מלחמה בעבור זה, כי את עתליה המיתו, ולא היה עוד מי לעורר מלחמה:

שקטה. נחה:

ואת עתליהו המיתו בחרב בית המלך, כבר נזכר שהמיתו אותה וי"ל שתחלה עשו אותה גוסס ואחר כך גמרו מיתתה כדין, וימיתוה בחרב של בית המלך, כדין המתחייב למלך שמיתתו בסייף: