וַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔ם כִּי־רַ֥ב הַכֶּ֖סֶף בָּאָר֑וֹן וַיַּ֨עַל סֹפֵ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְהַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וַיָּצֻ֙רוּ֙ וַיִּמְנ֔וּ אֶת־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֥א בֵית־יְהֹוָֽה׃

וַיְהִי. מִיּוֹם אֶל יוֹם. כִּרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְגוֹ'.

וַהֲוָה כַּד חֲזוֹ אֲרֵי סַגִי כַסְפָּא בְּאָרוֹנָא וּסְלִיק סַפְרָא דְמַלְכָּא וְכַהֲנָא רַבָּא וְצָרוּ וּמְנוֹ יַת כַּסְפָּא דְאִשְׁתְּכַח בֵּית מַקְדְשָׁא דַיְיָ:

ויהי כראותם. בכל עת כשראו שיש בה הרבה כסף:

והכהן הגדול. לא בעצמו כי אם פקידו בא ממקומו, וכן מפורש בדברי הימים (שם פסוק יא):

ויצורו. עשו בהם צורת מטבע, להוציאם, בהוצאה וימנו מטבעות:

ויצורו. מלשון צורה:

וימנו. מלשון מנין ומספר:

השאלות: בדברי הימים ספר זה בענין אחר:

ויהי בראותם כי רב הכסף זה היה מתרומת הלשכה, אחר שהספיק לעולות תמידים לקחו המותר לבדק הבית וזה היה על ידי סופר המלך והכהן גדול, ובדברי הימים אמר ויהי בעת יביא את הארון אל פקודת המלך ביד הלוים וכו', זה היה מארון של תקלין עתיקין שהיה כולו לבדק הבית, ועל זה אמר שם כה עשו ליום ביום, כי בזה לא היה זמן קבוע, מה שאין כן לתרומת הלשכה שהיה רק ג' פעמים בשנה, ושם אמר ויתנהו המלך ויהוידע הכהן אל עושי מלאכת עבודת בית ה', ויהיו שוכרים חוצבים וחרשים לחדש בית ה' וגם לחרשי ברזל ונחשת לחזק בית ה', זה היה מתקלין עתיקין שהיה כסף רב והיה מספיק לחדש בית ה' רצה לומר לבנות מחדש את המקומות שפרצה עתליה, וכאן מדבר מתרומת שירי הלשכה שהיה מיוחד לחזק את בית ה' לא לחדשו, וכסף הזה צרו ומנו ונתנוהו על ידי עושי המלאכה המופקדים רצה לומר הממונים על בדק הבית, ומ"ש ויוציאהו לחרשי העץ ולבונים היינו האומנים האמרכולין הממונים על מלאכת חרשי עצים ועל מלאכת בונים באבנים:

ויצורו וימנו את הכסף. כבר נתבאר בספר דברי הימים שכאשר היה הארון מלא היו מערי' אותו ואחר כך היו נושאים אותו ומשיבים אותו אל מקומו ובזה המקום באר שאחר שערו את הארון היו משימים את הכסף בצרורות והיו מונים: