כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְלַאֲשָׁמוֹ, וְלָקַח אֶת הַבְּהֵמָה וְנוֹתַר מִן הַמָּעוֹת.
לֹא יוּבָא בֵּית ה' לְבֶדֶק הַבַּיִת.
לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ. וְהֵם לוֹקְחִים מֵהֶם עוֹלוֹת קַיִץ לַמִּזְבֵּחַ, הַבָּשָׂר לְעוֹלָה, וְהָעוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם, כָּךְ שָׁנִינוּ בִּתְמוּרָה: זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, כָּל הַבָּא מִמּוֹתַר חַטָּאת וּמִמּוֹתַר אָשָׁם, יִלָּקַח בָּהֶן עוֹלוֹת.
כְּסַף אַשְׁמָא וּכְסַף חֶטְוָתָא לָא מִתָּעַל לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ לְכַהֲנַיָא יַהֲבִין לֵיהּ:
כסף אשם וכו׳. מי שהיה מפריש ממון לאשמו או לחטאתו, וקנה הקרבן והותיר מן הממון, הנה המותר הזה לא בא לבדק הבית, כי אם לכהנים יהיו, לקחת מהם עולות, והיה הבשר כליל, והעורות לכהנים, כן דרשו רבותינו ז״ל (שקלים יח א):
כסף אשם כי היה גם כן ארון מיוחד למותר חטאת ומותר אשם, ודרש יהוידע הכהן שזה אינו מיוחד לה' לבד, כי מצא שני כתובים באחד כתוב אשם לה' ובאחד כתוב לכהן וכתוב מכריע, והוא שיקחו בהם עולות לקיץ המזבח והעור לכהן ויקוים שניהם, וכמו שבארתי בחבורי התו"ה (ויקרא סי' שס"ט):
וכסף אשם וכסף חטאות. ר"ל שהאנשים המפרישים מעות לאשם או לחטאת והותירו הנה המותר לא יובא בית ה' לחזק הבית אך יהיה לכהנים והנה היה הדין שיקנו מהם חטאות או אשמות וימסרו לצרכי חטאת ואשם אך תקנו חכמים שיהיה המותר לעולות הבשר לה' והעור לכהנים:
