בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֤ז עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃

בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים וָשֶׁבַע וְגוֹ'. מִקְרָא זֶה מֻכְחַשׁ מִשְּׁנֵי צְדָדִין, וְלֹא מָצָאתִי לוֹ מְתַקֵּן, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר שְׁלשִׁים וָתֵשַׁע, שֶׁהֲרֵי עָמַד אָבִיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ לְיוֹאָשׁ, וּמָלַךְ שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, נִמְצָא שֶׁמֵּת בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים וָתֵשַׁע לְיוֹאָשׁ. וְעוֹד הָא אָמוּר לְמַטָּה בָּעִנְיָן: בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְיוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲמַצְיָה בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה, נִמְצָא שֶׁעָמַד יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים שֶל יוֹאָשׁ שֶׁהָיְתָה שָׁנָה אַחֲרוֹנָה לוֹ, וּבְשָׁנָה שְׁנִיָּה לְיוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מָלַךְ אֲמַצְיָה, וְאַף כִּי תֹאמַר שֶׁמָּלַךְ אֲמַצְיָה בִּשְׁנַת מוֹת אָבִיו, וְקָרָא הַכָּתוּב שְׁנַת שְׁתַּיִם לְיוֹאָשׁ, לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא מָלַךְ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַד שְׁנַת שְׁלשִׁים וָתֵשַׁע שֶל יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה.

בִּשְׁנַת תְּלָתִין וּשְׁבַע שְׁנִין לְיוֹאָשׁ מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מְלַךְ יְהוֹאָשׁ בַּר יְהוֹאָחָז עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁית עַסְרֵי שְׁנִין:

בשנת שלשים ושבע. כי יהואש מלך ישראל מלך בחיי אביו ב׳ שנים, לפי בחייו שתי שנים, והלא יהואחז מלך בכ״ג ליואש מלך יהו ליואש מלך יהודה, והלא יהואש מלך ישראל מלך בחיי אביו ב׳ שנים, הרי מלך בל״ז ליואש מלך יהודה:

שש עשרה שנה. מספר השנים ההם מלך אחר מות אביו:

(י-יד) השאלות: לפי החשבון מלך בשנת הארבעים ליהואש לא בשנת הל"ז? איך אחרי שספר שמת יואש ומלך ירבעם בנו ויקבר יואש, חזר לספר שנית עניני יואש ומלחמותיו מן פסוק י"ד עד סימן י"ד פסוק, ט"ו, ושם כפל שנית וישכב יהואש עם אבותיו ויקבר בשומרון וימלוך ירבעם תחתיו, וזה פלא וזר מאד:

בשנת שלשים ושבע ליואש לפמ"ש בפסוק א' שבשנת עשרים ושלש ליואש בן אחזיה מלך יהואחז בן יהוא שבע עשרה שנה אם כן כלו בשנת הארבעים ליואש, ומוכרח שיהואש מלך על ישראל שתי שנים בחיי אחזיה אביו שעל זה אמר ויתן ה' לישראל מושיע, ועל זה אמר (בס' י"ד) שבשנת שתים ליואש מלך אמציה, נמצא שמ"ש כאן ספור של יואש (שהוא כפול (בס' י"ד פ' ט"ו ט"ז) ששם מקומו, כי ספר מעשה יואש ועניניו) לא בא לגופו רק לפרש הכתובים הקודמים מ"ש ויתן ה' לישראל מושיע וכו' אך לא סרו מחטאת ירבעם, ומפרש מ"ש ויתן ה' לישראל מושיע כי בשנת שלשים ושבע ליואש, מלך יהואש, והוא התחיל להושיע בחיי אחזיה, ומ"ש אך לא סרו מחטאת ירבעם מפרש ויעשה הרע בעיני ה', ולהשלים מ"ש ויקם לישראל מושיע אמר ויתר דברי יואש וגבורתו וכו' רצה לומר ששם כתוב בפרטות איך הושיע את ישראל, והתשועה הזאת נמשכה ימים רבים עד ימי ירבעם, שעל זה אמר וירבעם ישב על כסאו רצה לומר שהיה גבור ומושיע כמו אביו (כמ"ש לקמן שהוא השיב את גבול ישראל וכו') לפי זה כל זה נזכר אגב גררא להודיע שהגם שחטאו כל הזמן הזה, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם ויושיעם למען שמו, ונמשכה התשועה בערך חמשים ושבע שנים, עד אחר כך שהתחיל מלך אשור לבא על הארץ:

בשנת שלשים ושבע שנה. כבר קדם כי בהיות יואש מלך יהודה בראש שנת עשרים ושלש למלכו אז מלך יהואחז והוא מלך שבע עשרה שנה מקוטעים משתי קצותיהן והם יתכן שיהיו בפחות משש עשרה שנה ולזה יחוייב שנבין אמרו בשנת שלשים ושבע שנה אחר עבור ליואש שלשים ושבע שנה והיתה שנת שלשים ושמנה לו בלתי שלימה וזה יתכן שיהיה פחות משש עשרה שנה מעט וידמה שהתחלת שנת מלכי בית יהוא היא זולת התחלת שנת מלכי בית דוד ובזה האופן היתה השנה ראשונה ליהואחז קטועה וגם האחרונה ובזה יתישר זה המספר וכבר בארנו במה שקדם שלפעמים ירצה בזה שאלה השנים עברו שלמות למלכותו ולפעמים ירצה שהוא בזאת השנה: