וַיִּקְצֹ֨ף עָלָ֜יו אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֗ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לְהַכּ֨וֹת חָמֵ֤שׁ אוֹ־שֵׁשׁ֙ פְּעָמִ֔ים אָ֛ז הִכִּ֥יתָ אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֵּ֑ה וְעַתָּ֕ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים תַּכֶּ֥ה אֶת־אֲרָֽם׃ {פ}

וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים. הָיָה לְךָ.

אָז. אִם כָּךְ עָשִׂיתָ, הִכִּיתָ אֶת אֲרָם חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים, שֶׁהֲרֵי לְסִימַן תְּשׁוּעָה הִרְכַּבְתִּי יָדֶיךָ עַל הַקֶּשֶׁת.

וּרְגֵיז עֲלוֹהִי נְבִיָא דַייָ וַאֲמַר הֲוָה חָזֵי לָךְ לְמִמְחֵי חֲמֵשׁ אוֹ שִׁית זִמְנִין בְּכֵן פּוֹן מְחֵיתָא יַת אֱנַשׁ אֲרָם עַד שֵׁיצָיוּתָא וּכְעַן תְּלַת זִמְנִין תִּמְחֵי יַת אֱנַשׁ אֲרָם:

להכות חמש וכו׳. היה לך להכות חמש וכו׳, ואז היית מכלה את ארם: