וַיַּעַזְב֗וּ אֶת־כׇּל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֛ם מַסֵּכָ֖ה (שנים) [שְׁנֵ֣י] עֲגָלִ֑ים וַיַּעֲשׂ֣וּ אֲשֵׁירָ֗ה וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לְכׇל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־הַבָּֽעַל׃

שְׁנֵי עֲגָלִים. בְּבֵית אֵל וּבְדָן.

אֶת הַבָּעַל. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁשְּׁמָהּ בַּעַל.

וּשְׁבַקוּ יַת כָּל פִקוּדַיָא דַייָ אֱלָהָהוֹן וַעֲבַדוּ לְהוֹן מַתְּכָא תְּרֵין עֶגְלִין וַעֲבָדוּ אֲשֵׁירָתָא וּסְגִידוּ לְכָל חֵילֵי שְׁמַיָא וּפְלַחוּ יַת בְּעָלָא:

ויעשו להם מסכה וכו׳. יצקו לעצמם העגלים:

מסכה. ענין יציקת מתכת, כמו (ישעיהו מ יט): הפסל נסך חרש:

ויעזבו עד עתה ספר מה שעשו יחידים ומעתה יספר כי היה הניאוץ והכפירה מן העם כולו שעזבו כל מצות ה' ויצאו מן הדת, וספר אחת לאחת נאצות העם בכלל במה שעשו העגלים בימי ירבעם שזה היה ראשית חטאת הכלל ואחר כך עשו אשירה לעבודת הירח, וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל שהיא עבודת השמש, וזה היה בימי אחאב: