וַיִּכְרֹ֨ת יְהֹוָ֤ה אִתָּם֙ בְּרִ֔ית וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תִֽירְא֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְלֹא־תִשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א תַעַבְד֔וּם וְלֹ֥א תִזְבְּח֖וּ לָהֶֽם׃

וַיִּכְרֹת ה' אִתָּם בְּרִית. כְּשֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָה בְּהַר סִינַי.

וּגְזַר יְיָ עִמְהוֹן קְיָם וּפַקְדִינוּן לְמֵימָר לָא תִדְחֲלוּן לְטַעֲוַת עַמְמַיָא וְלָא תִסְגְדוּן לְהוֹן וְלָא תִפְלְחִנוּן וְלָא תְדַבְּחוּן לְהוֹן:

ויכרת. בעת שצוה את בני יעקב התורה והמצוה, כרת עמהם ברית והזהירם על עבודת גלולים, חוזר הוא למעלה, לומר הנה העבודת גלולים הבאים לערי שומרון, לא עשו כדבר ה׳ אשר צוה וכו׳, וכרת עמם הברית וכו׳, וכל הענין עד סופו, וכאומר, הלא העובדי גלולים ההם נתגירו, וידעו מהאזהרות ההם, והיה מהראוי להיות זהירים בהם מעתה:

ויכרת ה' אתם ברית ויצום לאמר, הזהירם על עבודות אחרות מצד ג' טעמים, א. לא תיראו אלהים אחרים וכו':