אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם וְגוֹ'. אָמַרְתָּ עַד הֵנָּה לֹא אֶעֱבֹד לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם הָיָה, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יֵצֵא מִמְּקוֹמוֹ לָבֹא עָלֶיךָ, לֹא הֻצְרַכְתָּ לְעֵצָה וּגְבוּרָה, אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁיָּצָא וּבָא, עֵצָה וּגְבוּרָה אַתָּה צָרִיךְ לַמִּלְחָמָה הַזֹּאת, עַתָּה אֱמֹר עַל מִי בָטַחְתָּ.
אֲמַרְתָּ בְּרַם בִּמְלַל סִפְוָן בְּמֵילַךְ וּגְבוּרָה אַעְבֵּיד קְרָבָא כְּעַן עַל מַן אִתְרְחֵיצְתָּא אֲרֵי מְרִידְתָּא בִּי:
אמרת. אתה חושב שאך בדבר שפתים, בעצת יועצים נעשה המלחמה, לא כן הוא, כי צריכים אליה עצה עם גבורה:
עתה. הואיל והצורך הוא גם אל הגבורה ואיננה בך, אם כן על מי בטחת שיתן בך גבורה:
אמרת אך דבר שפתים הוא עצה וגבורה. שיתגבר האדם בו למלחמה ר"ל שבדברי שפתיו יסיר מעליו הנלחם עמו כמו שעשית את' ממני ואחר זה יתחזק ויתגבר בעוזריו לעמו' כנגד מי שהיה נלחם עמו עתה על מי בטחת שיעזרך כי מרדת בי ולפי שחש' מלך אשור כי חשב חזקיה במרדו בו על מלך מצרים שיעזרהו במלחמה אמר אליו הנה בטחת על משענת חלוש כמו משענת הקנה הרצוץ כי לא די שאי אפשר לאדם להשען בו אבל לא יזיק לעצמו בהשענו בו כי הקנה הרצוץ יכנס בכפו ונקבה כי כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים עליו וכי תאמרון אלי אל ה' אלהינו בטחנו שיצילנו הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו אשר היו מקריבים בהם לה' ויאמ' ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה לבד תשתחוו ואיך יעזרהו והוא עשה כנגדו להשחית במותיו ומזבחותיו: