זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו בָּזָ֨ה לְךָ֜ לָעֲגָ֣ה לְךָ֗ בְּתוּלַת֙ בַּת־צִיּ֔וֹן אַחֲרֶ֙יךָ֙ רֹ֣אשׁ הֵנִ֔יעָה בַּ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

דֵין פִּתְגָמָא דִי גְזַר יְיָ עֲלוֹהִי מְבַסְרָא לָךְ מְעִיקָא עֲלָךְ מַלְכוּת כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן בַּתְרָךְ רֵישֵׁיהוֹן מְנִידִין עַמָא דִירוּשְׁלֵם:

עליו. על סנחריב:

בזה לך. בת ציון תבזה אותך, תלעג עליך, [וקראה בתולה, על כי לא נכבשה עדיין מעולם, למשול בה עם אחר, כבתולה זו שלא באה ברשות הבעל, וכן (ישעיהו כג יב): בתולת בת צידון]:

אחריך. אחרי מפלתך, תניע בראשה בדרך לעג:

בזה לך לעגה לך. ר"ל שהי' מבז' ומלעגת על דבריך ואינ' יראה מהם כי מהש"י יהיה עזרה בסוף כמו שבאר ולזה גם הניעה ראש אחריך וזה אמר להודיע שאינה צריכה שתירא מאלו הדברים אע"פ שכבר היו ישראל מתפחדי' מאד מהם כמו שקדם: