וְשַׁאֲנַנְךָ. כְּמוֹ וּשְׁאוֹנְךָ.
חַחִי. כְּמִין שִׁיר הוּא, שֶׁמּוֹשְׁכִין בּוֹ בְּהֵמָה שֶׁעֲסָקֶיהָ רָעִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ: כָּל בַּעֲלֵי הַשִּׁיר יוֹצְאִין בְּשִׁיר.
וּמִתְגִּי. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: זְמָם, וְהוּא שֶל בַּרְזֶל, וְתוֹחֲבִין אוֹתוֹ בִּנְחִירֵי הַנָּאקָה וְנִמְשֶׁכֶת בּוֹ, לְפִי שֶׁעֲסָקֶיהָ רָעִים, וְהוּא שֶׁשָּׁנִינוּ: וְּנָאקָה בַּחֲטָם.
חֲלַף דְאַרְגֵיזְתָּא עַל מֵימְרִי וְאִתְרַגְשׁוּתָךְ סְלֵיקַת לָקֳדָמַי וַאֲשַׁוֵי שֵׁירִין בְּלִיסָתָךְ וּזְמַם בְּסִפְוָתָךְ וַאֲתֵיבִינָךְ בְּאוֹרְחָא דַאֲתֵיתָא בָהּ:
אלי. באה אלי:
והשיבותיך. בעל כרחך אשיב אותך:
ושאננך. הוא מלשון שאון והמייה:
חחי. הוא הטבעת המושם בפי הבהמה שעסקיה רעים, למושכה על ידו, וכן (יחזקאל כט ד): ונתתי חחים בלחייך:
ומתגי. הוא כעין רסן, כמו (משלי כו ג): מתג לחמור:
והשיבותיך בדרך אשר באת בה. ידמה שלאחר הלחמו עם מלך כוש שב אל ירושלם ושם נגף ה' את כל חילו: