וְתוֹכֵחָה. שֶׁהָרְשָׁעִים מִתְוַכְּחִין וּמַרְאִין פָּנִים לְדִבְרֵיהֶם, לֵאמֹר לָנוּ הַכֹּחַ וְהַגְּבוּרָה.
בָנִים. יִשְׂרָאֵל.
עַד מַשְׁבֵּר. עַד צָרָה הַדּוֹמָה לְאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת עַל מַשְׁבֵּר וְאֵין בָּהּ כֹּחַ לֵילֵד.
וַאֲמָרוּ לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר חִזְקִיָהוּ יוֹם עָקָא וְחִיסוּדִין וְנִיאוּצָא יוֹמָא הָדֵין אֲרֵי אֲקֵיפְתָּנָא עָקָא כְּאִתְּתָא דְיַתְבָא עַל מַתְבְּרָא וְחֵיל לֵית לָהּ לְמֵילַד:
ותוכחה. האויב מתווכח להשתבח בהצלחתו, ואומר ידי רמה:
ונאצה. מנאץ את ה׳ בדברי חרוף:
כי באו בנים. דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים, ויושבת על המשבר, ואין בה כח להוליד הבנים:
ותוכחה. מלשון ויכוח וברור דברים:
ונאצה. ענין בזיון, כמו (שמואל א ב יז): כי נאצו האנשים:
משבר. הוא מקום מושב היולדות, וכן (הושע יג יג): במשבר בנים:
יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה. ר"ל שהוא יום צרה חזק' מפני מה שגזר מלך אשור להשחי' את ירוש' עד שמרוב הצרו' הנה המעוברות הכורעו' ללדת אין להן כח ללדת ואע"פ שבאו בנים עד משב' והוא המקום מהרח' שיהיה בו הולד בעת יציאתו וגיחו מרחם והוא גם כן יום תוכח' ונאצ' כי הוכיח רבשקה בדברי נאצ' וחרוף וגדוף שהש"י לא יציל את ירושל' מיד מלך אשור וזהו אמרו אחר זה והוכיח בדברי' אשר שמע ה' אלהיך:
