דְּבֶלֶת תְּאֵנִים. כְּשֶׁהֵם לַחִין קְרוּיִין תְּאֵנִים, וּכְשֶׁנִּדְרָסִים בְּעִגּוּל קְרוּיִין דְּבֵלָה.
וַיָּשִׂימוּ עַל הַשְּׁחִין וַיֶּחִי. וְנֵס בְּתוֹךְ נֵס, שֶׁהֲרֵי אַף בָּשָׂר חַי כְּשֶׁאַתָּה נוֹתֵן עָלָיו דְּבֵלָה, נִסְרָח, וְהַקָּבָּ"ה נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר שֶׁנִּתְחַבֵּל, וּמִתְרַפֵּא.
וַאֲמַר יְשַׁעְיָהוּ יִסְבוּן דְבֶלֶת תֵּינִין וּנְסִיבוּ וְשַׁוִיאוּ עַל שִׁיחֲנָא וְאִתַּסִי:
דבלת תאנים. הם התאנים הנדרסים יחד:
השחין. מין נגע שנחלה על ידה, וכן (שמות ט ט): לשחין פורח אבעבועות:
ויחי. ענין רפואה, כמו (יהושע ה ח): עד חיותם:
קחו דבלת תאנים. ידוע כי הש"י כשיעשה מופתי' יבקש להם קצת סבות כשאפשר זה שיהיה בהם יותר מעט מהזרות אצל הטבע ולזה צוה לקחת דבלת תאנים כי אע"פ שאין בו כח לעשות זה הנה בו קצת מבוא ברפואת המורסות ובבשולם:
