לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֙ מֵבִ֣יא רָעָ֔ה עַל־יְרֽוּשָׁלַ֖͏ִם וִֽיהוּדָ֑ה אֲשֶׁר֙ כׇּל־[שֹׁ֣מְעָ֔הּ] (שמעיו) תִּצַּ֖לְנָה שְׁתֵּ֥י אׇזְנָֽיו׃

תִּצַּלְנָה. לְשׁוֹן מְצִלְתַּיִם, טינטני"ר בְּלַעַ"ז (לִרְעוֹד).

בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא מַיְתֵי בִישְׁתָא עַל יְרוּשְׁלֵם וִיהוּדָה דְכָל דְיִשְׁמְעִינֵיהּ יַצְלַן תַּרְתֵּין אוּדְנוֹהִי:

תצלנה. כל אחת מאזניו, תרעד ותתנועע מגודל החרדה:

תצלנה. ענין תנועות הרעדה, כמו (חבקוק ג טז) צללו שפתי:

אשר כל שומעיו תצלנה שתי אזניו. ר"ל שמרוב התרועה וההפעלות שיקרה לו מזאת השמועה הרעה ידמה לו שיהי' קול הברה באזניו: