וְשַׁוֵי יַת צְלַם אֲשֵׁירָתָא דַעֲבַד בְּבֵיתָא דַאֲמַר יְיָ לְדָוִד וְלִשְׁלֹמֹה בְרֵיהּ בְּבֵיתָא הָדֵין וּבִירוּשְׁלֵם דְאִיתְרְעֵיתִי מִכֹּל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל אַשְׁרֵי יַת שְׁכִנְתִּי לַעֲלָם:
בבית. פסל האשרה שעשה, שם אותם בבית ה׳:
וישם זה היה התועבה היותר גדולה שהעמיד פסל האשרה בתוך הבית, עד שהשוה את עבודת נכר לעבודת ה' (וכמ"ש כי קצר המצע מהשתרע מהשתרר עליו שני רעים שהשוום כרעים יחד), ובדברי הימים אמר את פסל הסמל כי אחר כך הוסיף ברשעו ועשה סמל, שהוא פסל של ד' צורות וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה סנהדרין ק"ג ורבה דברים פ"ב, להיות מכוין כנגד ד' חיות הנושאות את הכסא את זה לעומת זה, וכמ"ש (דברים ד׳:כ״ה) ועשיתם פסל תמונת כל סמל, וחושב ד' מינים תבנית בהמה תבנית צפור תבנית דג תבנית רמש, שהם החי והמעופף והשוחה והחי במים ויבשה (חוץ מתבנית זכר שהוא כלל אל כל המינים), וזה היה סמל הקנאה (שכתוב ביחזקאל ח׳:ה׳) שהיה מצפון לשער המזבח בפנים, וברבה ויקרא (פט"ז) כנגע נראה לי בבית על צלם של מנשה שהיה מכוון כנגד ד' מראות נגעים, בבית אשר אמר ה' אל דוד וזה מגדיל חטאו בד' דברים, א. אחר שה' קבע מקום זה למשכן שם קדשו לעולם, ב. שבחר במקום זה מכל שבטי ישראל, כאילו כל הנעשה בבית הזה מהעבודה היא נעשה מכללות ישראל שכולם משתתפים שם, ושם הקשר שי"ל עם עם סגולתו:
