יַ֠עַן רַךְ־לְבָ֨בְךָ֜ וַתִּכָּנַ֣ע ׀ מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֗ה בְּֽשׇׁמְעֲךָ֡ אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֩רְתִּי֩ עַל־הַמָּק֨וֹם הַזֶּ֜ה וְעַל־יֹשְׁבָ֗יו לִֽהְי֤וֹת לְשַׁמָּה֙ וְלִקְלָלָ֔ה וַתִּקְרַע֙ אֶת־בְּגָדֶ֔יךָ וַתִּבְכֶּ֖ה לְפָנָ֑י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י שָׁמַ֖עְתִּי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

חֲלַף דְזַע לִבָּךְ וְאִתְכְּנַעְתָּא מִן קֳדָם יְיָ בְּמִשְׁמְעָךְ דִגְזָרִית עַל אַתְרָא הָדֵין וְעַל יַתְבוֹהִי לְמֶהֱוֵי לְצָדוּ וּלְלוּטָא וּבְזַעְתָּא יַת לְבוּשָׁךְ וּבְכֵיתָא קֳדָמַי וְאַף קֳדָמַי שְׁמִיעַ אֲמַר יְיָ:

בשמעך אשר דברתי. רצה לומר: בעת השכלת בדברי האות הזה, אשר הוא מה׳:

ולקללה. מי שיקלל את זולתו יתלה הקללה בהם, לומר שיקולל כהם:

רך לבבך. הוא ההפוך מקשה הלב:

ותכנע. מלשון הכנעה:

לשמה. מלשון שממה: