וַיְשַׁלַּ֣ח יְהֹוָ֣ה ׀ בּ֡וֹ אֶת־גְּדוּדֵ֣י כַשְׂדִּים֩ וְאֶת־גְּדוּדֵ֨י אֲרָ֜ם וְאֵ֣ת ׀ גְּדוּדֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ גְּדוּדֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֔וֹן וַיְשַׁלְּחֵ֥ם בִּיהוּדָ֖ה לְהַאֲבִיד֑וֹ כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּבִיאִֽים׃

וְגָרֵי יְיָ בֵּיהּ יַת מַשִׁרְיַת כַּסְדָאֵי וְיַת מַשִׁרְיַת אֲרָם וְיַת מַשִׁרְיַת מוֹאָב וְיַת מַשִׁרְיַת בְּנֵי עַמוֹן וְגָרִינוּן בִּדְבֵית יְהוּדָה לְאוֹבָדֵיהוֹן כְּפִתְגָמָא דַייָ דִי מַלֵיל בְּיַד עַבְדוֹהִי נְבִיַיָא:

וישלח ה׳. העיר את לב גדודי כשדים וכו׳, לבוא עליו למלחמה:

וישלחם. לפי שארכו הדברים, לכן חזר ואמר וישלחם, וכן דרך המקרא:

גדודי. חיילי צבא:

וישלח ה' זה היה בעת מרדו, ובאר שזה היה מפני שנגזר גזר דין מכבר בחטאת מנשה כמ"ש בס' כ"ב וכ"ג: