וַיִּשְׁכַּ֥ב יְהוֹיָקִ֖ים עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים. לֹא עַל מִטָּתוֹ, כִּי אֲסָרוֹ נְבוּכַדְנֶאצַּר בִּנְחֻשְׁתַּיִם לְהוֹלִיכוֹ בָּבֶלָה, וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתוֹ וּמֵת בְּיָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ. וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים כָּתַב שֶׁאֲסָרוֹ נְבוּכַדְנֶאצַּר לְהוֹלִיכוֹ בָּבֶלָה.

וּשְׁכִיב יְהוֹיָקִים עִם אֲבָהָתוֹהִי וּמְלַךְ יְהוֹיָכִין בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי:

עם אבותיו. רצה לומר: שמת עם אבותיו, אבל לא נקבר עמהם, כי אסר אותו להוליכו בבלה, ומת בדרך, ולא נקבר כלל כמו שנאמר בדברי הימים (ב לו ו) ובירמיהו (כב יט. עיין סנהדרין פב א):