וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲהָ֕הּ כִּי־קָרָ֣א יְהֹוָ֗ה לִשְׁלֹ֙שֶׁת֙ הַמְּלָכִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לָתֵ֥ת אוֹתָ֖ם בְּיַד־מוֹאָֽב׃ {ס}

לָתֵת אוֹתָם וְגוֹ'. שֶׁיָּמוּתוּ בַּצָּמָא.

וַאֲמַר מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל וַי אֲרֵי זַמִין יְיָ לִתְלָתָא מַלְכַיָא הָאִלֵין לְמִמְסַר יַתְהוֹן בִּידָא דְמוֹאָב:

כי קרא ה׳. רוצה לומר: גזר ה׳ להפילם ביד מואב, כי בעבור הצמאון לא יתגברו להלחם:

אהה. ענין לשון צעקת יללה:

ויאמר אהה כי קרא ה' ראה שהסכיל עשו במה שנטה מדרך הקרוב והישר, וראה שה' נתן בלבם עצה נבערה למען יפלו, כי מדרך הטבע לא היה להם לבחור דרך עקלתון, וגם ידע שאם לא היה קורא מלך יהודה לעזרה לא היה הולך דרך אדום, שאדום לא היה תחתיו, וזה בעצמו שקרא ה' לשלשת המלכים שמזה נסבב שילכו בדרך המדבר הוא סבה מה' להאבידם, כי על מואב היה יכול ללכת בעצמו והיה מנצחם בלא עזרת שני המלכים: