וַיָּ֜שׇׁב וַיֵּ֣לֶךְ בַּבַּ֗יִת אַחַ֥ת הֵ֙נָּה֙ וְאַחַ֣ת הֵ֔נָּה וַיַּ֖עַל וַיִּגְהַ֣ר עָלָ֑יו וַיְזוֹרֵ֤ר הַנַּ֙עַר֙ עַד־שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים וַיִּפְקַ֥ח הַנַּ֖עַר אֶת־עֵינָֽיו׃

וַיְזוֹרֵר. נִתְעַטֵּשׁ.

וְתַב וְהַלֵיךְ בְּבֵיתָא זִמְנָא חֲדָא לְכָא וְזִמְנָא חֲדָא לְכָא וּסְלִיק וְאַלְהֵי עֲלוֹהִי וְאִתְמוֹרַק רַבְיָא עַד שְׁבַע זִמְנִין וּפְקַח רַבְיָא יַת עֵינוֹהִי:

וישב. חזר לרדת מעל המטה:

אחת הנה. פעם להעבר מזה, ופעם להעבר מזה:

עד שבע פעמים. נתעטש ז׳ פעמים ופתח אחר כך את עיניו:

ויזורר. ענין עטוש, כי עטישותיו תהל אור (איוב מא י), תרגומו: זרירוהי:

ויפקח. פתח, כמו (שם כז יט): עיניו פקח:

והנה זרר הנער אחר זה. שנתעטש וכן עשה אלישע כסדר הזה להתפלל ולכרוע על הילד להתמודד עליו עד שעשה זה שבע פעמים ואז פקח הילד את עיניו ונשלמה לו התחיה: