וְאִ֨ישׁ בָּ֜א מִבַּ֣עַל שָׁלִ֗שָׁה וַיָּבֵא֩ לְאִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים לֶ֤חֶם בִּכּוּרִים֙ עֶשְׂרִֽים־לֶ֣חֶם שְׂעֹרִ֔ים וְכַרְמֶ֖ל בְּצִקְלֹנ֑וֹ וַיֹּ֕אמֶר תֵּ֥ן לָעָ֖ם וְיֹאכֵֽלוּ׃

מִבַּעַל שָׁלִשָׁה. שֵׁם מְדִינָה. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: מֵאַרְעָא דָּרוֹמָא. 'בַּעַל' לְשׁוֹן 'מִישׁוֹר', וְהַרְבֵּה בַּמִּקְרָא.

לֶחֶם בִּכּוּרִים. בְּפֶסַח, שֶׁהַתְּבוּאָה מְבַכֶּרֶת.

בְּצִקְלֹנוֹ. בִּלְבוּשֵׁיהּ.

לָעָם. לַתַּלְמִידִים שֶׁהָיָה זָן.

וְגַבְרָא אָתָא מֵאֲרַע דָרוֹמָא וְאַיְתֵי לִנְבִיָא דַייָ לְחֵם בִּכּוּרִין עַסְרִין טוּלְמִין דִלְחֵם סְעוֹרִין וּפֵירוּכִן בִּלְבוּשֵׁיהּ וַאֲמַר הַב לְעַמָא וְיֵיכְלוּן:

לחם בכורים. לחם העשוי מהקציר הנקצר שם ראשונה, והיו במספר עשרים, וממין השעורים:

וכרמל בצקלונו. שבלים רכים ומלאים, כשהם עדיין בקליפותיהן:

מבעל שלשה. שם מקום:

בכורים. מלשון בכור, ורצה לומר: דבר הנקצר ראשון:

וכרמל. כן יקרא שבלים רכים:

בצקלונו. תרגם יונתן: בקליפותיהן:

ואיש ובזמן הרעב הזה הזמין ה' שבא איש מבעל שלישה והביא לחם שנתבכר שם ראשונה מנחה אל הנביא והיו מן השעורים שהם מתבכרים בניסן וגם הביא כרמל בקליפתו והיו עשרים לחם והאיש חשב שיאכלם אלישע והוא צוה לתתם לפני תלמידיו, ובא בהם ברכה בדרך נס, ודעת חכמינו זכרונם לברכה שהיו ב' אלפים תלמידים עד שכל לחם הספיק למאה איש:

לחם בכורים. הוא מקציר השעורים כי הם נקצרים ראשונה:

וכרמל בצקלינו. אחשוב שכבר היו קולין השעורים ואח"כ שוברין אותם והיו קושרים אותם לחלקי' גדולים והוא הנקרא כרמל ואמר שהוא בצקלונו ר"ל בכלי שהיה לו לשאת בו אלו הדברים: