הֲלֹ֡א טוֹב֩ (אבנה) [אֲמָנָ֨ה] וּפַרְפַּ֜ר נַהֲר֣וֹת דַּמֶּ֗שֶׂק מִכֹּל֙ מֵימֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹֽא־אֶרְחַ֥ץ בָּהֶ֖ם וְטָהָ֑רְתִּי וַיִּ֖פֶן וַיֵּ֥לֶךְ בְּחֵמָֽה׃

הֲלָא טָבִין אֲמָנָא וּפַרְפַּר נַהֲרֵי דַמֶשֶׂק מִכֹּל מֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל הֲלָא אֶטְבּוֹל בְּהוֹן וְאִתַּסֵי וְאִתְפְּנֵי וַאֲזַל בִּרְגַז:

הלא טוב. רצה לומר: אבל באמרו רחץ וטהר נראה אם כן שאמר מדרך רפואה טבעית, והלא בוודאי אין ממש בדבריו, כי נהרות דמשק טובים המה מכל מימי ישראל, והלא בתמידות אני רוחץ עצמי בהם, וכי טהור אני, בתמיה, אם כן כמו שלא הועילו לי נהרות דמשק, כן לא יועילו מי הירדן:

הלא, ב. התרעם על שצוה לו לטבול בירדן שאם כן שהוא רק דרך רפואה, והיא רפואה זרה מאד כי הלא טוב אמנה ופרפר, הלא ארחץ בהם וכו' וטהרתי בתמיה ומה יתרון למי הירדן על נהרות דמשק, אם לא יועילו נהרות דמשק איך יועיל הירדן:

הלא ארחץ בהם וטהרתי. ר"ל הלא אני רוחץ בהם תמיד האם טהרתי מצרעתי מפני רחיצתי בהם: