וַיֹּ֕אמֶר חַי־יְהֹוָ֛ה אֲשֶׁר־עָמַ֥דְתִּי לְפָנָ֖יו אִם־אֶקָּ֑ח וַיִּפְצַר־בּ֥וֹ לָקַ֖חַת וַיְמָאֵֽן׃

אִם אֶקָּח. שֶׁדְּמֵי עֲבוֹדָה זָרָה מְעֹרָבִין בּוֹ.

וַאֲמַר קַיָם הוּא יְיָ דִי מְשַׁמֵשְׁנָא קָדָמוֹהִי אִם אֲקַבֵּל וְאַתְקֵיף בֵּיהּ לְקַבָּלָא וְלָא אֲבָא:

עמדתי לפניו. שאני רגיל לעמוד לפניו בתפלה:

אם אקח. רצה לומר: עונש שבועה יהיה עלי, אם אקח:

ויפצר. ענין רבוי הדברים ופתוי:

וימאן. לא רצה:

ויאמר חי ה' כיון שכפי הדין היה אסור לרפאותו והיה זה רק היתר לפי שעה כדי שיתקדש שם שמים ובזה אי אפשר שיקח כי עשה זה לקדש השם בלבד: