לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה יִסְלַ֥ח יְהֹוָ֖ה לְעַבְדֶּ֑ךָ בְּב֣וֹא אֲדֹנִ֣י בֵית־רִמּוֹן֩ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֨ת שָׁ֜מָּה וְה֣וּא ׀ נִשְׁעָ֣ן עַל־יָדִ֗י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֙יתִי֙ בֵּ֣ית רִמֹּ֔ן בְּהִשְׁתַּחֲוָיָ֙תִי֙ בֵּ֣ית רִמֹּ֔ן יִסְלַח־(נא)־יְהֹוָ֥ה לְעַבְדְּךָ֖ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃

בֵית רִמּוֹן. שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה.

וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי. עַל כָּרְחִי, כְּשֶׁשּׁוֹחֶה אֲדוֹנִי וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי.

לְפִתְגָמָא הָדֵין יִשְׁבּוֹק יְיָ לְעַבְדָךְ בְּמֵיעַל רִבּוֹנִי לְבֵית רִמוֹן לְמִסְגַד תַּמָן וְהוּא סָמִיךְ עַל יְדִי וְאֶסְגוֹד בֵּית רִמוֹן בְּמִסְגְדִי בֵּית רִמוֹן יִשְׁבּוֹק יְיָ לְעַבְדָךְ בְּפִתְגָמָא הָדֵין:

לדבר הזה. שאל מהנביא, שיעתיר בעבורו לה׳ לסלוח לו על הדבר האמור בענין:

והוא נשען על ידי. בעת בואו להשתחות ובעל כרחי אשתחוה גם אני עמו:

בהשתחויתי. ובדבר ההשתחואה ההיא, יסלח לי ה׳:

בית רמון. בית עבודת זרה ששמה רמון:

השאלות: היה לו לומר לדבר הזה יסלח ה' לעבדך כבא אדוני בית רמון להשתחוות שמה והוא נשען על ידי בהשתחויתי בית רמון, ומה שהוסיף בהשתחויתי וכו' יסלח נא וכו' הם דברי מותר:

לדבר הזה רצה לומר כי היה שם שני דברים, א. בעת בא מלך ארם להשתחוות בבית רמון והוא נשען עליו היה צריך לכפוף קומתו כדי שיוכל להשתחוות, ובזה אין איסור מצד הדין כי הוא אינו משתחווה רק שוחה קומתו לצורך השתחויית המלך, ואינו אסור רק משום מראית העין כמ"ש ישב לו קוץ בפני עבודה זרה לא ישחה ויטלנה, ועל זה אמר לדבר הזה יסלח ה' לעבדך רצה לומר שעבודה זרה בודאי יסלח כיון שאינו אסור רק משום מראית העין, ב. שאחר כך היה מוכרח להשתחוות בפ"ע כדי שלא ירגיש המלך שכפר בעבודה זרה, ובזה היה השתחויה לעבודה זרה וזה שכתוב בהשתחויתי בית רמון רצה לומר בהשתחויה שאעשה לבדי בפ"ע שיש בזה איסור, יסלח ה' לעבדך בדבר הזה רצה לומר בדבר הזה שלקחתי אדמה מכאן לבנות מזבח וליחד עבודתי אליו על ידי דבר הזה יסלח ה' גם על השתחויה השניה, כיון שיודע שיחדתי עבודתי אליו, והשתחויה לבית רמון רק מיראת המלך וב"נ אינו מצוה על קידוש השם: