וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לֹֽא־לִבִּ֣י הָלַ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֧ר הָפַךְ־אִ֛ישׁ מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ לִקְרָאתֶ֑ךָ הַעֵ֞ת לָקַ֤חַת אֶת־הַכֶּ֙סֶף֙ וְלָקַ֣חַת בְּגָדִ֔ים וְזֵיתִ֤ים וּכְרָמִים֙ וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַעֲבָדִ֖ים וּשְׁפָחֽוֹת׃

הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף. לְהִתְעַשֵּׁר, וְלָקַחַת מִמֶּנּוּ בְּגָדִים וְזֵיתִים וְגוֹ'.

וַאֲמַר לֵיהּ בְּרוּחַ נְבוּאָה אִתְחַוָא לִי כַּד אִתְהַפִּיךְ גַבְרָא מֵעַל רְתִיכֵיהּ לָקֳדָמוּתֵךְ הֲשָׁעָה הִיא לָךְ דִנְסֵיבְתָּא כַסְפָּא וּנְסֵיבְתָּא לְבוּשַׁיָא וַחֲשַׁבְתָּא בְלִבָּךְ לְמִקְנֵי זֵיתִין וּכְרָמִין וְעָאן וְתוֹרִין וְעַבְדִין וְאַמְהָן:

לא לבי הלך. רצה לומר: עם שאני ישבתי פה, וכי לא הלך לבי עמך, כאשר הפך איש וכו׳:

העת. וכי בעת ההיא ראוי לקבל ממנו את הכסף, הלא באה היא בדבר הנס, וכי ראוי להנות מן הנס במקום שאין דחק:

ולקחת בגדים. ואפילו אם היה נותן לך בגדים וזיתים וכו׳, לא היה לך לקחת, עם שהוא עושר רב:

השאלות: מז"ש העת לקחת, ולמה אמר ולקחת בגדים הלא זה עיקר החטא:

לא לבי הלך, פי' לא הלך לבי ממני בעת הזאת, או שאומר בלשון תמיהה וכי לא הלך לבי עמך וראה את הנעשה שם? העת לקחת רצה לומר, א. שלא היה עתה העת המוכשר, לכך כיון שעל ידי שלא לקחתי מאתו שכר נתקדש השם והכיר שהיה על ידי ה' לא באמצעות הטבע, ב. שעל כל פנים אם היית לוקח הכסף לאיזה דבר הכרחי כמו לפרנס עניים בעת רעבון, אבל וכי העת לקחת הכסף ולקחת בעדו בגדים וזיתים וכו' ולכן וצרעת נעמן תדבק וכו':

לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו וגו'. ר"ל לא הלך ממני לבי שיעלה ממני מה שעשי' כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך והוא נעמן כי בודאי אני יודע כל זה ולזה נתן ענשו על זה שתדבק בו צרע' נעמן ובזרעו לעולם ר"ל כל ימיה' או עד היובל על דרך ועבדו לעולם: