וַיִּכְרֶ֨ה לָהֶ֜ם כֵּרָ֣ה גְדוֹלָ֗ה וַיֹּֽאכְלוּ֙ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַֽיְשַׁלְּחֵ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ אֶל־אֲדֹֽנֵיהֶ֑ם וְלֹא־יָ֤סְפוּ עוֹד֙ גְּדוּדֵ֣י אֲרָ֔ם לָב֖וֹא בְּאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

וַיִּכְרֶה. לְשׁוֹן תִּקּוּן סְעוּדָה.

וְאַתְקִין לְהוֹן שֵׁירוּ רַבָּא וַאֲכַלוּ וּשְׁתִיאוּ וְשַׁלְחִינוּן וַאֲזַלוּ לְוַת רִבּוֹנֵיהוֹן וְלָא אוֹסִיפוּ עוֹד מַשִׁרְיַת אֲרָם לְמֵיעַל בִּתְחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל:

ויכרה. עשה להם סעודה גדולה:

ולא יספו וכו׳. לא באו עוד באופן זה לארוב עליהם, בראותם כי הנביא מגלה מסתורם:

ויכרה. עשה סעודה, כמו (איוב מ ל): יכרו עליו חברים:

השאלות: מ"ש שלא יספו עוד גדודי ארם לבא בארץ ישראל נסתר ממ"ש תיכף שקבץ בן הדד את מחנהו:

ויכרה להם, לשון כרה שבא על הסעודה הוא אם מפליג לעשות סעודה לצורך כריתת ברית ושלום ומזה, יכרו עליו חברים, נות כרות רועים, וכן אמר בילקוט טובה חכמה מכלי קרב גודל פסקון שעשה אלישע עם ישראל יותר מכל כלי קרב ומלחמות שהיה ליהורם בן אחאב, שנאמר לא תכה ויכרה להם כרה גדולה ואין כרה אלא לשון שלום, ויש הבדל בין גדוד ובין יתר לשונות כמו צבא ומחנה וכדומה שגדוד הוא חלקים מהמחנה הנופלים בארץ דרך מארב, ועד עתה היו נופלים בארץ גדודים גדודים שלא כדרך מלחמה רק בדרך רצח ושלל וזה נפסק, מה שאין כן מ"ש ויהי אחרי כן ויקבץ את כל מחנהו זה היה דרך מלחמה:

ויכרה להם כרה גדולה. ר"ל שעשה להם סעודה גדולה:

ולא יספו עוד גדודי ארם. ר"ל שלא יספו עוד לבא שם בזה האופן שהיו באים בתחילה בהעלם כי יראו ממה שראו מהנביא אך כשרצו להלחם בישראל אסף מלך ארם כל מחנהו ולא שלח שם כמו שהיה שולח בתחלה: