וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־יוֹשִׁעֵ֣ךְ יְהֹוָ֔ה מֵאַ֖יִן אוֹשִׁיעֵ֑ךְ הֲמִן־הַגֹּ֖רֶן א֥וֹ מִן־הַיָּֽקֶב׃

וַאֲמַר לָא יִפְרְקִינָךְ יְיָ מְנַן אֶפְרְקִינָךְ הֲמִן אִדְרָא אוֹ מִן מַעֲצַרְתָּא:

אל יושעך ה׳. חשב אשר שאלתה על המזון, ואמר לה: ה׳ הוא אין מושיעך, ועם שבידו להושיעך, ואני מאין אושיעך, וכי בתבואה מן הגורן, או ביין מן היקב, הלא אין עמדי. וכאומר, לא יקרא אין מושיע, כי אם מי שבידו להושיע, ולא זולת:

היקב. הוא גת היין:

(כז-כח) השאלות: אחר שאמר מאין אושיעך שמורה שיודע מה בקשתה ושאין בידו להושיע איך שאל מה לך:

אל יושיעך ה' רצה לומר כי המלך ממונה לעשות משפט וצדקה, אמר אם תחפצי צדקה להחיותך ברעב, אם אל יושעך ה' מאין אושיעך זה אין בידי רק ביד ה', ואם הוא לא יושיע אין תקוה:

אל יושיעך ה'. ר"ל הנה ה' הוא אשר אינו מושיעך כי הוא הביא לנו הרעב החזק הזה אבל אני אין לי אשם במה שלא יושיעך:

המן הגורן או מן היקב. והנה אמר זה לפי שלא היו יכולים לאסוף להם תבואת גרן ותבואת יקב: