וַיֵּלְכ֣וּ אַחֲרֵיהֶם֮ עַד־הַיַּרְדֵּן֒ וְהִנֵּ֣ה כׇל־הַדֶּ֗רֶךְ מְלֵאָ֤ה בְגָדִים֙ וְכֵלִ֔ים אֲשֶׁר־הִשְׁלִ֥יכוּ אֲרָ֖ם (בהחפזם) [בְּחׇפְזָ֑ם] וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיַּגִּ֖דוּ לַמֶּֽלֶךְ׃

בְּחָפְזָם. בְּמַהֲרָם לָנוּס.

וַאֲזַלוּ בַתְרֵיהוֹן עַד יַרְדְנָא וְהָא כָל אוֹרְחָא מַלְיָא לְבוּשִׁין וּמָנִין דִרְמוֹ אֱנַשׁ אֲרָם בְּאִתְבָּעוּתְהוֹן לְמֶעְרַק וְתָבוּ אִזְגַדַיָא וְחַוִיאוּ לְמַלְכָּא:

אשר השליכו. להקל משאם, בעבור מהירת הניסה:

בחפזם. ענין מהירות, כמו (שמואל ב ד ד): ויהי בחפזה לנוס:

אשר השליכו ארם בחפזם. ר"ל מפני היותם נחפזים ללכת: