וַאדֹנָ֞י הִשְׁמִ֣יעַ ׀ אֶת־מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֗ם ק֥וֹל רֶ֙כֶב֙ ק֣וֹל ס֔וּס ק֖וֹל חַ֣יִל גָּד֑וֹל וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו הִנֵּ֣ה שָֽׂכַר־עָלֵ֩ינוּ֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־מַלְכֵ֧י הַחִתִּ֛ים וְאֶת־מַלְכֵ֥י מִצְרַ֖יִם לָב֥וֹא עָלֵֽינוּ׃

הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם. נִדְמָה לָהֶם כְּאִלּוּ שׁוֹמְעִין.

וּמִן קֳדָם יְיָ אִשְׁתְּמַע לְמַשִׁרְיַת אֲרָם קַל רְתִיכִין קַל סוּסְוָן קַל מַשִׁרְיַן סַגִיאִן וַאֲמַרוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ הָא אֲגַר עֲלָנָא מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל יַת מַלְכֵי חִתָּאֵי וְיַת מַלְכֵי מִצְרָאֵי לְמֵיתֵי עֲלָנָא:

וה׳ השמיע. הסיבה היה שלא מצאו שם איש, כי ה׳ השמיע, וכו׳ רצה לומר, בהשגחת ה׳ היה נדמה להם כאילו שומעים:

לבוא עלינו. וזהו הקול שאנו שומעים:

וה', והיה מן הנס שה' השמיע לאזנם קול חיל, ושנית שנתבהלו ושעלה בלבם שהוא חיל מלכי מצרים ומלכי חתים שהיו מתיראים מהם ולא עצרו כח לעמוד נגדם: