וַיֹּאמְרוּ֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ לֹא־כֵ֣ן ׀ אֲנַ֣חְנוּ עֹשִׂ֗ים הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ יוֹם־בְּשֹׂרָ֣ה ה֔וּא וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֗ים וְחִכִּ֛ינוּ עַד־א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר וּמְצָאָ֣נוּ עָו֑וֹן וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ וְנָבֹ֔אָה וְנַגִּ֖ידָה בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃

וּמְצָאָנוּ עָווֹן. מִתְחַיְּבִין אָנוּ לַמַּלְכוּת.

וַאֲמַרוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ לָא כָשַׁר מַה דַאֲנַחְנָא עַבְדִין יוֹמָא הָדֵין יוֹם בְּסוֹרָא הוּא וְאִלוּ אֲנַחְנָא שַׁתְקִין וּמוֹרְבִין עַד נֵיהוֹר צַפְרָא וִיעַרְעִינָנָא חוֹבָא וּכְעַן אִיתוּ וְנִתְמְטֵי וּנְחַוֵי בֵּית מַלְכָּא:

לא כן. לא טוב וישר, (שופטים יב ו): כמו ולא יכין לדבר כן:

היום הזה וכו׳. כי היום יש בו מה לבשר טוב, ואנחנו שותקים מלבשר, ואם נמתין עד הבוקר, הלא יודע למלך על ידי אחרים, ונאשם בעיניו על מה שלא מהרנו לבוא ולבשר:

מחשים. שותקים, כמו (לעיל ב ג): גם אני ידעתי החשו:

וחכינו. ענין איחור והמתנה, כמו (לקמן ט ג): ונסתה ולא תחכה:

השאלות: מ"ש היום הזה מיותר, ומ"ש וחכינו עד אור הבקר הלא יכולים להתעכב עד חצות לילה שימלאו בתיהם שלל ואז ילכו ויגידו (טז-כ) למה כפל ויהי סאה סולת וכו' כדבר ה' וירמסוהו העם כאשר דבר איש האלהים, ולמה כפל כדבר איש האלהים אשר דבר ברדת המלך אליו, ולמה חזר שנית ויהי כדבר איש האלהים וכו' ויען השליש וכו' ויהי לו כך וכו' כל אלה הם דברים כפולים ומיותרים:

לא כן אנחנו עושים אמרו שלא כן ונכון מעשיהם שלא להחיות העטופים ברעב, ועל זה אמר היום הזה, באשר כבר חטאו בכיוצא בזה בעבור חמוד ממון שלקחו מנעמן, ולמה נוסיף חטא על פשע ומ"ש וחכינו עד אור הבקר, כי אם לא יגידו עתה יצטרכו להמתין עד הבקר, שאם יגידו בחצות הלילה ידעו כי גנבו וכחשו ושמו בכליהם כי אין דרך ליפול אל מחנה האויב באמצע הלילה ויבינו שהלכו אל המחנה בתחלת הלילה, וישאלו אותם מדוע אחרו עד עתה ולא הגידו תיכף ויבינו כי נשאו משם שלל, ולפי זה יצטרכו לחכות עד אור הבקר שלא יהיה עליהם חשד, וימצאו עון שבתוך כך יש פקוח נפשות העטופים ברעב:

לא כן אנחנו עושים. ר"ל אין אנחנו עושים דבר ראוי היום הזה הוא יום ראוי לבשר ואם אנחנו שותקים ונמתין עד אור הבקר ידעו זה ישראל וימצאנו עונש על אשר לא בשרנו הבשורה הזאת והנה אז היה עדיין לילה: