וּשְׁאֵיל מַלְכָּא לְאִתְּתָא וְאִשְׁתְּעִיאַת לֵיהּ וּמַנֵי לָהּ מַלְכָּא גְוָזָא חַד לְמֵימַר אֲתֵיב יַת כָּל דִילָהּ וְיַת כָּל עַלְלַת חַקְלָא מִיוֹמָא דְשַׁבְקַת יַת אַרְעָא וְעַד כְּעַן:
השיב. אמור להשיב לה הכל, ואף תבואות השדה, אשר גדל בה מעת עזבה את השדה עד עתה:
סריס. שר:
עזבה. הניחה:
וישאל והמלך שאל אותה וכוונו דבריהם, שמזה ידע אמתת הספור, ויתן לה המלך סריס אחד הנה כפי הדין הי"ל לשאול תחלה את המחזיק פן יטעון שקנה השדה כיון שאכל שני חזקה, וכן היה צריך שהיא תביא ראיה שהיה השדה שלה, אולם כיון שגחזי נמצא שם העיד שכדבריה כן היא שהשדה והבית שלה כי הכיר עניניה, וי"ל שהיה אז שעת חירום בין פלשתים לארץ ישראל, כי בשנה הי"ב ליהורם שזה היה סוף ז' שני רעב פרצו פלשתים ביהודה (כמ"ש בד"ה ב' כ"א), ומסתמא היה להם מלחמה מקודם שלכן הרגו כל בית המלך כנזכר שם והיתה המלחמה ד' שנים מקודם, בענין שבסוף שלש שנים הראשונים שהיתה בארץ פלשתים היה שעת חירום ואין מועיל חזקה (כמ"ש בחושן משפט סי' קמ"ג), לכן צוה להשיב לה כל אשר לה הבית והשדה ואת התבואות, לא שכר הדירה:
וישאל המלך לאשה ותספר לו. ר"ל שכבר שאל לה זה הענין שספר גחזי שעשה אלישע מהגדולות ותספר לו שהענין הוא כן:
ויתן לה המלך סריס אחד. ר"ל שר אחד וצוה שישיב לה את כל אשר לה מהקרקעות ואת כל תבואת השדה מיום עזבה את הארץ ואולם מהבית לא צוה לתת לה שכירות וזאת קצת ראיה שהדר בחצר חברו שלא מדעתו אינו חייב להעלות לו שכר:
