עִבְרִ֥י לָכֶ֛ם יוֹשֶׁ֥בֶת שָׁפִ֖יר עֶרְיָה־בֹ֑שֶׁת לֹ֤א יָֽצְאָה֙ יוֹשֶׁ֣בֶת צַֽאֲנָ֔ן מִסְפַּד֙ בֵּ֣ית הָאֵ֔צֶל יִקַּ֥ח מִכֶּ֖ם עֶמְדָּתֽוֹ׃

עִבְרִי לָכֶם. הִתְחִיל בִּלְשׁוֹן יְחִידוּת נְקֵבָה כִּמְדַבֵּר אֶל כְּנֵסִיָּה הָעִיר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר כֻּלָּם בְּשֵׁם כְּנֵסִיָּה אַחַת וְאָמַר לָכֶם כִּמְדַבֵּר אֶל הָרַבִּים שֶׁהֲרֵי לָרַבִּים הוּא אוֹמֵר:

יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר. שֵׁם הָעִיר:

עֶרְיָה בֹשֶׁת. גְּלוּיָה בֵּית הַבֹּשֶׁת כַּאֲשֶׁר נִקְרֵאת שָׁפִיר שֶׁהוּא שֵׁם נֵפֶל הַיּוֹצֵא מֵרַחְמָהּ שֶׁל אִשָּׁה:

לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן. ״לָא יִפְּקוּן מְשֵׁזְבִין יָתְבֵי צַאֲנָן״:

מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ. הַמִּסְפֵּד שֶׁגְּרַמְתֶּם לַנִּגְזָלִים שֶׁאַתֶּם גּוֹזְלִים נַחֲלָתוֹ כְּדֵי לְהַגִּישׁ בַּיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְּשָׂדֶה זֶה אֵצֶל זֶה, הוּא יִקַּח מִכֶּם עֲמָדְתוֹ מַעֲמַד הַבִּנְיָנִים שֶׁבְּנִיתֶם וְהֶעֱמַדְתֶּם עַל נַחֲלָתָם, בֵּית הָאֵצֶל איוטמנ״ט בְּלַעַ״ז:

עֲבָרוּ לְכוֹן דְיַתְבִין בְּשָׁפִיר גְלָן עֶרְיָא עַרְטִילָאִין בָחֲתִין לָא יִפְקוּן מְשֵׁיזְבִין יַתְבֵי צַאֲנָן עֱבִידוּ לְכוֹן מִסְפַּד בְּמֶרֶר עַל קְטִילֵי גִבָּרֵיכוֹן בֵּית צוּלָאֵי בָּתֵּי חֶמְדַתְכוֹן דַהֲוֵיתוּן אַנְסִין וּמְקַרְבִין דֵין לִסְטַר דֵין בְּכֵן יִתְנְסֵיב מִנְכוֹן שְׁפַר אַרְעֲכוֹן:

עברי, שפיר - שם עיר.

עריה, בשת - בגלות ובשבי.

צאנן - שם עיר.

לא יצאה - לספוד.

מספד בית האצל - שם עיר. והטעם: יצא בית האצל לספוד ולא מעיר לעזור לשכיניה, כי במקומו יעמוד ויקח מוסר מכל אלה העיירות ההולכות בשבי.

יקח - ילמוד כמו: כי לקח טוב, שיעמוד במקומו.

עברי לכם. אתה העדה היושבת בעיר שפיר עברי לכם בגולה בגלוי בית הבושת כדרך הגולים וגם הוא לשון נופל על לשון כי שפיר הוא ענין שליא היוצא מרחם האשה בעת הלידה:

לא יצאה וגו׳. בתחלה גלו אנשי בית האצל ועברו דרך צאנן בקול מספד ויושבי צאנן לא יצאו למספד בית האצל לנחמם כי בטוחים היו שגם הם יגלו אחריהם וגם זה לשון הנופל על לשון כי יצאה וצאנן קרובים בלשון:

יקח מכם עמדתו. הנה הם עמדו במקומם ולא יצאו לנחם והאויב יבוא ויקח מכם את העמידה של כל אחד ואחד כי תהיו נעים ללכת גולה:

עריה. ענין גלוי כמו ואת ערום ועריה (יחזקאל טז):

בשת. הוא כנוי לערוה וכן והחזיקה במבושיו (דברים כה):

עברי, עיר ששמה שפיר שבא לשם האויב הפשיט את כולם ערומים והניח אותם בחיים, כי לא לחמו אותו, אבל עיר צאנן סגרו חומות העיר ולחמו עם האויב, והגם שהרג האויב כל היושבים בבתים שסביבות העיר חוץ מן החומה לא רצו לפתוח שעריהם, ולכן עת נכבשו הרג האויב את כולם ולא הסתפק בשללם לבד, עפ"ז יאמר במליצתו, עברי, עריה בושת לכם יושבת שפיר, עריה בושת היינו גילוי הערוה, ומציין עריה וגילוי הבושת כעצם מופשט, את עריה בושת לא תלכי לצאנן, (כי שם יהרגו כולם) רק עברי אל יושבת שפיר, שאתם יושבת שפיר תלכו ערומים וחשופי שת, ולכם צויתי לעריה בושת לעבור לכם, כי אצלכם תמצא ערומים גלויי בושת, אבל יושבת צאנן לא יצאה מן החומה גם אל מספד בית האצל הגם שכל הבתים שאצלה עשו מספד גדול על הרוגיהם בכ"ז לא רצו בני צאנן לצאת ולפתוח שערי העיר, ע"כ יקח מכם עמדתו, המספד יקח מקום עמידתו מכם, כי בעירכם יהיה הרג רב, וברחוב העיר יעשו המעמד ששם יעמוד המספיד לספוד על ההרוגים שנהרגו בעיר ובבית האצל היינו בבתים שאצל העיר: