קׇרְחִ֣י וָגֹ֔זִּי עַל־בְּנֵ֖י תַּעֲנוּגָ֑יִךְ הַרְחִ֤בִי קׇרְחָתֵךְ֙ כַּנֶּ֔שֶׁר כִּ֥י גָל֖וּ מִמֵּֽךְ׃ {ס}

קָרְחִי. רֹאשֵׁךְ:

וָגֹזִּי. שְׂעָרֵךְ כְּמוֹ (איוב א) ״וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ״ לְשׁוֹן תְּלִישַׁת שֵׂעָר:

כַּנֶּשֶׁר. כְּתַרְגּוּמוֹ ״כְּנִשְׁרָא דְּנָתְרוּ גַדְפּוֹהִי״. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר לִמְרֹט רוֹב כְּנָפָיו:

תְּלוּשִׁי וּרְמָא עַל בְּנֵי תַפְנוּקָיִךְ הָא כְּנִשְׁרָא דִנְתָרוּ גַדְפוֹהִי כֵּן אַסְגֵי מְרַט בְּרֵישַׁךְ עַל בָּנַיִךְ אֲרֵי גְלוֹ מִנָךְ:

קרחי - כמו: מלכי עלינו.

וגוזי - לגוז השער. וככה ויגז את ראשו, זה דבר הנביא לכל עיר ועיר.

קרחי וגוזי. תלשי שער ראשך וגוזזי אותם במספרים דרך צער ואבל על בניך המפונקים אשר גלו ממך:

הרחיבי קרחתך כנשר. עשי לך קרחה רחבה כנשר הזה אשר אחת לעשר שנים יגביה לעוף עד האויר העליון סמוך לגלגל האש ומרוב החום ימרטו כנפיו ותפול נוצתו וישאר קרח קרחות רחבות:

כי גלו ממך. בני תענוגיך:

קרחי. ענין מריטת השער וכן והקריחי עליך (יחזקאל כז):

וגוזי. מל׳ גזיזה וחתוך וכן גזי נזרך (ירמיה ז):

תענוגיך. מל׳ עונג ותפנוק:

קרחי, לכן קרחי ראשך וגזי שערך, על בני תענוגיך כי גלו ממך, ומוסיף הרחבי קרחתך כנשר, שהעופות החומסים יש להם חולי של מריטת הנוצות, ביחוד הנשר עד שלבסוף ימרט כל נוצותיו וימות מחמת זה, ויל"פ שר"ל תחלה קרחי וגוזי על בני תענוגיך בעודם אצלך כי ע"י התענוגים תחטא לה', ואח"כ הרחיבי קרחתך כי גלו ממך: