שֹׂ֥נְאֵי ט֖וֹב וְאֹ֣הֲבֵי (רעה) [רָ֑ע] גֹּזְלֵ֤י עוֹרָם֙ מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם וּשְׁאֵרָ֖ם מֵעַ֥ל עַצְמוֹתָֽם׃

גֹּזְלֵי עוֹרָם. שֶׁל בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם רָאשִׁים וּקְצִינִים עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמַר רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל:

סָנָן לְאַטָבָא וְרַחֲמִין לְאַבְאָשָׁא אַנְסִין נִכְסֵי עַמָא מִנְהוֹן וּמָמוֹן יַקִירִין מִנְהוֹן נַסְבִין:

שונאי טוב. אבל עוד הם עצמם שונאים את הטוב ואוהבים את הרע:

גוזלי עורם מעליהם. הם עצמם גוזלים אלה מאלה את עורם ובשרם מעל עצמותם והוא ענין גוזמא והפלגה לפי מרבית הגזל:

ושארם. כן תקרא הבשר כמו אם יכין שאר לעמו (תהילים ע״ח:כ׳):

שנאי, הלא אחר שהם שונאי טוב ואוהבי רע שזה הפך המשפט (כמ"ש עמוס ה' ט"ו שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט) והם גוזלי עורם מעליהם של העניים, ואח"כ גוזלים גם שארם ובשרם מעל עצמותם: