וְנָתַשְׁתִּ֥י אֲשֵׁירֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְהִשְׁמַדְתִּ֖י עָרֶֽיךָ׃

וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ. ״וַאֲשֵׁיצֵי בַּעֲלֵי דְבָבָךְ״, וְכֵן (ישעיהו יד:כא) ״וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים״ וְכֵן (שמואל א כח) ״וַיְהִי עָרֶךָ״:

וְאַעֲקַר שְׁתִילֵי עַמְמַיָא מִבֵּינָךְ וֶאֱשֵׁיצֵי בַּעֲלֵי דְבָבָךְ:

ונתשתי - והשמדתי. הערים שהיו האשרים בהם שלא יזכרו. ורבי מרינוס אמר: כי עריך, כמו: ויהי ערך.

ונתשתי. ר״ל עוד לא תשתחוה לאשרים:

והשמדתי עריך. ואז אשמיד אני את שונאיך:

ונתשתי. ענין עקירה כמו לנתוש ולנתוץ (ירמיה א):

אשיריך. מלשון אשרה והוא אילן הנעבד:

עריך. שונאך כמו ויהי ערך (ש״א ט״ז):