וְגַם־אֲנִ֖י הֶחֱלֵ֣יתִי הַכּוֹתֶ֑ךָ הַשְׁמֵ֖ם עַל־חַטֹּאתֶֽךָ׃

הֶחֱלֵיתִי הַכּוֹתֶךָ. הֶאֱנַשְׁתִּי מַכּוֹתֶיךָ חֲזָקוֹת וְחוֹלוֹת וַאֲנוּשׁוֹת.

הַשְׁמֵם. לְהַשְׁמִימְךָ עַל חַטֹּאתֶיךָ.

וְאַף אֲנָא אַיְתֵיתִי עֲלָךְ מְרַע וּמְחָא אַצְדִינָךְ עַל דַחֲטָתָא:

וגם - הטעם מדבר אל האיש הנזכר, עוד האיש לכל אחד מעשירי העיר, אם אתה עשית חמס והחלית לבב עשוקים, גם אני החליתיך עת הכיתיך והשממתיך.

וגם אני. ר״ל הואיל וכן עשו לכן גם אני מוכן להפליא אותך:

הכותך. במה שאכה אותך מכה חזקה ולהשמים אותך בעבור חטאותיך:

החליתי. מלשון חולי:

הכותך. מלשון הכאה:

השמם. מלשון שממון:

וגם אני החליתי הכותך, וע"כ התמדתי להכותך במטה, כמ"ש שמעו מטה ומי יעדה עד שהחליתי אותך, ובאשר כ"ז לא הועיל, ולכן השמם על חטאתיך צריך אני להשמם אותך עד שתהיה שממה לגמרי: